הירשמו כמנויים (RSS): קטעים | תגובות        הירשמו לעידכונים במייל

דברים שרק מנהלים גרועים אומרים06.11.2011

מאת נועם וקסר

או במילים אחרות, אם המנהל שלך אומר לפחות 3 מתוך ה 10 דברים הללו - אתה בבעיה.

לא לכל אחד מאיתנו יש מזל ויש לו בוס שמעודד, מאמן, מנחה, מאפשר ובונה.

לחלקנו יש בוסים מחורבנים.

אם הבוס שלך אומר לך לפחות 3 מהבאות – אתה בבעיה:

1. "אני לא משלם לך לחשוב".

2. "אני לא מוכן שתשוטט ב eBay וב Facbook בזמן העבודה".

3. "אני אקח זאת בחשבון".

4. "מי נתן לך אישור לעשות מה שאתה עושה".

5. "עזוב הכל עכשיו ותעשה מה שאני אומר לך".

6. "אל תביא לי בעיות, תביא פתרונות".

7. "נשמע לי כמו בעיה אישית שלא קשורה לעבודה".

8. "יש לי מה לומר לך בנושא.. וכולם כאן מרגישים אותו הדבר כלפיך".

9. "בימים אלו, תגיד תודה שאני מעסיק אותך בכלל".

10. "אם אתה לא רוצה לעבוד כאן – תגיד ואני אמצע מישהו אחר שיחליף אותך עוד היום".

אז.. מה לעשות אם זה?

שאלה מצויינת!

אני מניח שתמיד אפשר להתפטר. מנגד, אף אחד לא מבטיח שהבוס במקום החדש לא יהיה כזה גרוע או יותר.

אתה יכול לפנות אליו באסרטיביות ולהעביר מסר שלא מקובל עליך צורת הדיבור הזו. מצד שני, אם הוא "כזה" קשה להאמין שהוא בכלל יקשיב לך.

אופציה נוספת, תמיד אפשר להעמיד פנים שאתה לא שומע טוב. תגיד שזה בגלל הצבא.. ירי באוזן חשופה וכו'.. בפעם הרביעית שהוא ינסה לומר את אותו הדבר הוא אולי יתייאש. אולי לא.

וברוח התקופה, תמיד תוכל לארגן מגבית קטנה בין שאר חברי הצוות הכפיפים אליו ולרשום אותו לאחד מהסמינרים המצויינים לשיפור מיומנויות הניהול שלו בשבוע אורקל 2011, שיפתח חגיגית זו השנה ה 18 ברציפות ב 20 בנובמבר.

אז נפגש בשבוע אורקל oracleweek.com

נועמקה

האם כדאי לאפשר לעובדים שלנו לעבוד מהבית?11.09.2011

מאת נועם וקסר

בזמן שהתיישבתי לכתוב את הפוסט הזה, לא יכולתי שלא לשים לב לתאריך המצמרר של היום. לפני 10 שנים הייתי במשרדי בעבודה כשכל הבלאגן התרחש. יותר מאוחר התברר לי שמספר לא מבוטל של עובדי אורקל נספה בפיגוע. מרכין ראש לזכרם.

הפוסט של היום מביא סוגיה מעניינת לדיון מעניין - האם כדאי לאפשר לעובדים שלך לעבוד מהבית?

את הרעיון להביא את הדיון לפוסט קבלתי מקריאה בפוסט המשעשע של קולין דוברין. קולין משתעשע עם הסוגים השונים של עובדים ועם האופי השונה (אפילו קינקי וביזארי) שלהם ומנסה בעזרת עץ החלטות לקבל החלטה מושכלת בנושא.

(לחצו על התמונה להגדלה)

oracle

שוחחתי עם חבר טוב, סמנכ"ל כספים בחברת הי-טק ישראלית מוכרת ולדעתו רואה רק יתרונות בצמצום שטחים, הורדת עלויות תחזוקה, ציוד משרדי ואפילו אוכל וקפה. גם כשהתרסתי נגדו שהוא ישלם עלות אלטרנטיבית על כל סעיף וסעיף שפירט, הוכיח לי שישלם פחות.. השתכנעתי שכדאי.

ניגשתי לדסקס את הנושא עם חברה טובה, סמנכ"לית שיווק ומכירות בחברת אינטגרציה מובילה בארץ. היא לעומת חברי הטוב ממש מתנגדת לקונספט. אפילו נחרצות. ממנה שמעתי הרצאה (היא לא ממש נתנה לי לדבר) על למה אסור בתכלית האיסור לאפשר לעובד לעבוד מהבית. החל מקושי בניטור על מה עושה העובד בכל רגע נתון כשהוא מקבל תשלום גם על דברים שאינם קשורים לעבודה, דרך ירידה דרסטית ברמת התקשורת בין העובדים (עוברים לדבר באימייל ובמסנג'ר) הגורמת (לדעתה) לירידה בתוצר וכלה בירידה ברמת ההזדהות של העובד עם מקום העבודה (מעניין, סוגיה שלא חשבתי עליה עד כה). השתכנעתי שלא כדאי.

לא ויתרתי לעצמי וביקשתי להתייעץ עם פונקציה ניהולית בכירה יותר. כזו שיש אצלה את האחריות על השורה התחתונה ועל השורה העליונה. לשם כך, נפגשתי עם מנכ"ל של חברת תוכנה אותו אני מעריך.  בדומה לפוליטיקאי טוב ומנוסה, לא הצלחתי לקבל תשובה חד משמעית אם כדאי או לא. חיסלנו שתי כוסות קפה ובקבוק פלגרינו גדול והתפלספנו זמן רב. אבל.. אין העדפה חד משמעית לכדאי או לא כדאי. יש העדפה חד משמעית לעמידה במשימות ובהתחייבות לתוצאות.

מבולבלים? גם אני :)

החלטתי לבדוק בתוך הבית, אצלנו באורקל, את הנושא. מבלי לרדת לפרטים ומספרים, מצאתי שהנושא מעסיק את החברה רבות וכמו כל החברים הישראלים שפגשתי - אין תשובות חד משמעיות. וסוגיות כמו תקשור באימייל ומסנג'ר נתפסות כיתרון ולא חסרון, וסוגיות אחרות נתפסות בדיוק הפוך.

הגעתי למסקנה שאין מסקנה. הבנתי שסביבת העבודה שלנו משתנה לנו יותר מהר ממה שאנו מסוגלים לעכל, תודות ל Pad-ים והסמארטפונים שמלווים אותנו 24/7. הבנתי בדומה לסוגיות תרבותיות אחרות - גם סוגיה זו נתונה להשפעה של התרבות הלאומית והתרבות העסקית שלהמדינה בה אנו חיים.

נשאלת השאלה: האם אנו ערוכים מספיק לקראת רצף השינויים שימשיך לפקוד אותנו גם בסביבת העבודה שהפכה לא מכבר לרוב שעות העירות שלנו..

המשך שבוע טוב..

נועמקה

מה הקשר בין מחאת הנדל"ן בשדרות רוטשילד לניהול צוות גלובאלי מרוחק?20.07.2011

מאת נועם וקסר

מה שלומכם?

בשבוע שעבר, מיד כשהתפרסמה הידיעה על הקמת מאהל המחאה בשד' רוטשילד, החלטנו בת-זוגי ואני לטייל ברגל למקום ולראות על מה כל המהומה.

טיול קצר מהשדרה דרך הבימה והגענו למקום עמוס באנשים, בעיקר סקרנים כמונו שמנסים להבין מה בדיוק קורה שם. שלושה או ארבעה אנשים מסתובבים עם מגה-פונים וצועקים בשפה לא ברורה (אני חושב עברית) אבל אני לא מצליח להבין מה הם אומרים, מספר חבר'ה יצירתיים ביותר שבנו מקרטונים תחפושות של בתים שתופסים כל עובר אורח ושוטחים את טענותיהם, ועשרות חבר'ה שרובצים במרכז השדרה וצועקים כל אחד בתורו משהו שאולי קשור, אולי לא.

הזוי היה לראות בחור נלהב מאוד המסביר בעברית לזוג תיירים (אולי אפילו בעלי דירה) צרפתיים שלא דוברים עברית והם עוד הנהנו בנימוס.

עשר דקות שם הספיקו לי לפתח כאב ראש, לא לפני שהבנתי שיש כאן צוות בהתהוות, שעומד לעבור את כל השלבים שצוות גלובאלי יעבור עד שיגיע לשלב בו יש תפוקה ותוצר למטרה שלשמו הוקם. ובמקרה הזה: מחאת הנדל"ן. למה גלובאלי? כי היו שם אנשים מעשירונים שונים, ממוצא מגוון ומרגע תרבותי שונה ואחר.

אגב, מי שעובר היום במקום, רואה התארגנות מסודרת ומגובשת יותר.

לתפיסתי מה שהיה חסר שם זה מנהיג באותו ערב חם ולח. נאמר ולרגע היה נכנס למעגל הקסמים בשדרה מנהיג שמוסכם על כולם שיוביל אותם. עדיין צריך להסכים על הרבה מאוד דברים: אופי המחאה, הטענות, דרך הפעולה, השלבים, התזמון וכו' וכו'. וזה גם תפקידו של מוביל צוות גלובאלי.

ככלל, ניתן להסכים שיש ציפיה מכל מוביל שידע את התשובות לשאלות הנשאלות.

סקר מאוד מעניין שאת תוצאותיו אתם רואים בתמונה הבאה, מצביע על עובדה מאוד מעניינת.

team-leader-survey

מכל מוביל/ראש צוות/מנהל יש ציפיה שידע לענות על השאלה הנשאלת. אבל (!!) צוות שוודי מצפה שהמנהל שלו ידע לענות על ברמה הרבה יותר נמוכה מצוות יפני. וצוות איטלקי דומה בציפיותיו לצוות צרפתי אבל בכל זאת יש הבדל.

וכאן הדברים מסתבכים… מה קורה כאשר יש לך צוות שמורכב מאנשים ממדינות שונות ולכל חבר צוות יש ציפיה ברמה אחרת ליכולת מתן התשובות שלך? בעוד שאתה ישראלי שפועל מתוך הנחה שרמת הצפיות ממך זהות למה שאתה הייתה מצפה מהנהל שלך..!!

חומר למחשבה כשאתם פועלים בצוות גלובאי כחברי צוות או מובילים צוות גלובאלי או מבקרים בשדרות רוטשילד.

להתראות!!

נועמקה

כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?20.06.2011

מאת נועם וקסר

שלום,

בפוסט הזה רציתי להביא קצת מחכמת הרחוב הגלובאלי שלי. בכל זאת צברתי עשור בחברה בינלאומית וברצוני לשתף אתכם ב'אני מאמין' שלי..

יותר ויותר חברות ישראליות הופכות בינלאומיות בין אם הן יוצאות גלובל, או שהן נרכשות, או רוכשות חברות מעבר לים. בכל אחד מהמקרים הנ"ל, אנחנו נמצא את עצמנו עובדים בצוותים גלובאלים כשכל אחד מחברי הצוות חי במדינה אחרת. טוב? רע? לא נורא?

את זה אני רוצה להעלות לדיון היום.

נתחיל מזה שאם אשאל אתכם מה יש לכם לומר על צרפתים, בטח תגידו שהם לא נחמדים. וכשאשאל מה יש לכם לומר על איטלקים? תגידו קולניים. ועל גרמנים? מדוייקים?

אז ברור שיש לכול אחד מאיתנו מה לומר על עם אחר.. טבעי.

הבעיה היא שזה לא מסייע לנו להבין מה נדרש לעשות כשאתם מנהלים צוות גלובאלי על-מנת להניע את האנשים לביצוע משימות כפי שאתם הייתם מצפים שיתבצע.

אינספור פעמים שמעתי הודי עונה לבוס שלו "אין בעיה". ולא מבצע. למה? פעמים רבות שמעתי את הצרפתיה עונה לבוס שלה שהיא לא ענתה על המייל כי היא הייתה בחופש וזו לא בעיה שלה שהפרוייקט בבעיה קשה. האם העובדים האלו לא אחראים? בעינינו הם לא אחראים, ובעיניהם שלהם הם בסדר גמור.

האתגר שלנו הוא:

  1. להבין שהתרבות שונה ממדינה למדינה. לפעמים מפרובינציה לפרובינציה באותה מדינה.
  2. יש מספר רבדים של תרבות: תרבות לאומנית, תרבות עסקית, תרבות תעסוקתית ותרבות פנים ארגונית. ובחברה גלובאלית הדברים מתערבבים קצת.
  3. יש 6 רצפים תרבותיים בכל אחד ואחד מאיתנו (עפ"י חוקרי התרבויות).

נוצרת לנו קוביה רב מימדית של אפשריות רבות.. וזה יותר מורכב מתיאור כמו "לא נחמדים".

מצד שני זה בדיוק מהשאנו צריכים בשביל (להתחיל) להבין את הצד השני. וכשמישהו בצד שני של הגלובס עונה לנו, הוא עונה לנו עפ"י סט החוקים התרבותיים שלו (ולא שלנו).

הפוסט הוא מקום קטן מידי בשביל ללמד ניהול ושיווק בינלאומי.. אבל בהחלט מקום מספק בשביל לעורר חשיבה.

שבוע נהדר!

נועמקה

האם ניתן למדוד ידע?14.03.2011

מאת נועם וקסר

לפני שנדסקס על מדידת ידע, נשאל את עצמנו "מהו ידע?" על-מנת לדעת מה בכלל מודדים.

לתפיסתי, ידע מתחלק לשני חלקים: הידע הגלוי והידע החבוי. החבוי הוא זה שאנחנו לא מצליחים/יכולים להעבירו למישהו אחר, למשל, רכיבה על אופניים. ולעומת זאת הידע הגלוי, הוא זה שאנחנו יכולים לספר עליו יותר בנקל. וכבר כאן אנו בבעיה עם מדידה. איך נמדוד משהו שאנחנו לא יודעים איך לדבר עליו.

מה שמוביל אותנו לשאלה הבאה: "למה למדוד ידע?". לכאורה, התשובה היא החזר תשואה על ההשקעה (ROI).

אוקי..התקדמנו istock_000007100507xsmallקצת. ועכשיו, באילו יחידות מודדים ידע? בליטרים? בקילו? בשקלים? מכיוון שאנו בדרך כלל משקיעים במונחי זמן וכסף, גם החזר ההשקעה יהיה במונחים אלו.. לכאורה.

ניקח דוגמא מהילדות: ילד לומד לרכב על אופניים במשך שבוע שלם. הוא נופל פעמים רבות, נשרט ונחבל ואביו משקיע זמן רב, אבדן שעות עבודה וקלוריות בלרוץ אחריו. סה"כ הזמן שהושקע, נגיד 48 שעות.

כעת, מה ה ROI שנסכים עליו כמקובל עלינו? שהילד ידע לרכב על אופניים לעוד 48 שעות? או 48 שנים?

ברור שזו לא הנקודה. אלא שהילד יוכל להנות מרכיבה על אופניים עם חבריו. אם הילד חי בדנמרק, שם נהוג לרכב לביה"ס על אופניים - הוא יחסוך זמן וכסף להוריו על שלא יצטרכו להסיע אותו לביה"ס. שלא נדבר על שמירה על הסביבה. ולא רק כילד - גם כמבוגר יוכל לעשות שימוש באופניים כשיוכל. ובכך, ימשיך לחסוך בזיהום ובכסף.

וזו הנקודה החשובה. אנו משקיעים זמן בללמוד על-מנת לדעת ושהידע הזה לא יעלם! וככל שאנו עושים יותר שימוש בידע הזה, אנו מרוויחים יותר.

דבר נוסף, ידע בניגוד לכסף ומשאבים אחרים הוא נצחי. וכאשר הידע נכנס למוחנו ככלי עבודה, אנחנו לא יכולים שלא לנצלו כשצריך - זה הופך לחלק מאישיותנו. ROI מכיל את גורם הזמן בעוד שידע לא.

ובכל זאת, קיימת הדרישה בארגונים למדוד ידע על-מנת לדעת האם הזמן והכסף שהושקע בהכשרה השתלם.

אנשים בונים את הידע שלהם לא רק בעזרת הכשרה, אלא גם דרך שיקוף והתנסות.

אצלנו, באורקל, יש תהליך מובנה ומסודר לשיתוף ויצירה. התהליך נקרא After Action Review ומכיל 7 שאלות פשוטות הנשאלות בסדר מאוד מסויים. הבסיס להצלחת התהליך הנו דיאלוג פתוח ומשותף בקבוצה כאשר מנהל את הדיאלוג מנחה ניטראלי לחלוטין.

צוותים אצלנו מריצים את תהליך ה After Action Review כאשר הם נמצאים לקראת מענה למרכז גדול, פרוייקט הטמעה גדול או כל אירוע בעל עלות גבוהה ו/או סיכון גבוה. תהליך זה מאפשר לנו להמנע מחזרה על טעויות, מבטיח חזרה על הצלחות וחידוש בהתבסס על נסיון.

כיום, ארגונים לרוב מודדים את ההשקעה ביצירת ידע בעזרת כמה ימי הדרכה? כמה הסמכות חיצוניות? בנילאומיות? כמה תארי ד"ר? אבל מה שלמעשה צריך למדוד, זו ההשפעה על השורה התחתונה.

מכיוון שארגונים צריכים להיות מוכנים עם רמת ידע זמין מספקת ואפילו עודפת לפני תחילת פעילותם, יהיה יותר הגיוני למדוד:

1. מספר ימי הדרכה ביחס למדד כשלונות ביצור/שירות הרבעון.

2. מספר ימי הכשרה ביחס לנמדד ניצולת כ"א ביצור/שירות הרבעון.

3. מספר תהליכי שיתוף ידע ביחס למספר תהליכי העבודה ששונו השנה.

4. מספר תהליכי שיתוף ידע ביחס למספר החדשנויות השנה.

ואפשר ורצוי להשוות יחסים אלו בין מחלקות / חטיבות בארגון ובין שנה זו לשנה שעברה.

לסיכום, נזכיר לעצמנו שמה שלא ניתן למדוד - לא ניתן לנהל. ומה שלא ניתן לנהל - לא ניתן לשפר.

עם משפט מחוזי זה אסיים את הפוסט להפעם.

שבוע טוב,

נועם

"אם יש לך בוס אישה - תעזוב!"16.01.2011

מאת נועם וקסר

שלום לקוראים ולקוראות,

את הפוסט הראשון לשנה (האזרחית) החדשה, אני רוצה לפתוח עם פוסט "מעניין" במיוחד…

בשבוע שעבר ישבתי בפגישה עם קולגה טובה שלי באחד מבתי הקפה החביבים עלי בת"א לצורך פגישות שכאלו. בעודנו מדברים על תוכנית ההדרכה הנחוצה לארגונה והדרך הטובה ביותר לחסוך בעלויות ובזמני העבודה של התוכניתנים, לא יכולתי שלא להקשיב / לצותת / להאזין (מחק/י את המיותר) לשיחה שהתנהלה בין שני גברים בשולחן שלידנו.

אגב, דבר מדהים בבתי קפה בת"א שאני נחשף אליו בתקופה האחרונה, הוא שאנשים מדברים בקול רם על נושאים אישיים מבלי שאכפת להם מי מקשיב. גם אם נפסול באופן סטטיסטי את אלו שסובלים מבעיות השמיעה, עדיין נישאר עם קבוצה גדולה מאוד של אנשים שפשוט לא אכפת להם. ואני לא רוצה (ולא יכול כאן בבלוג) לחזור על מה שאוזניי שמעו בנושאים שגרמו לשערות גבי לסמור…

באותו יום, המשפט שהקפיץ אותי היה " אם יש לך בוס אישה, תעזוב!".

מיד הפנתי את תשומת ליבה של הקולגה שלי לשיחה "ההיא" ליד שולחננו. מבט אחד הספיק לנו והיה לנו ברור מיד שאלו הייטקיסטים (שאלה לעצמי: האם גם עלי רואים את זה?). תוך שתיים וחצי דקות גם הבנו היכן הם עובדים ועוד 30 שניות הספיקו לנו להבין מי הבוסית של אחד מהם. אנחנו (אני לפחות) מכיר אותה.

למען האמת, היה פחות מעניין לשמוע מה הם חושבים עליה ויותר מעניין לנסות להבין למה גבר מס' 1 (נקרא לו כך מטעמים ברורים) מציע לגבר מס' 2 (מאותם טעמים) לעזוב אם יש לו בוסית.

שלוש דקות נוספות לתוך השיחה (כן, הפסקנו את הפגישה שלנו לגמרי) הבנו שגבר מס' 2 (המתלונן) רוצה להתקדם בתוך הארגון שלו ולהפוך ל DBA (הוא תוכניתן כיום), ושהבוסית שלו לא משתכנעת מטיעוניו המקצועיים. על-כן, המלצתו של גבר מס' 1 היא פשוט לעזוב! ולמה? כי הבוסית היא אישה, כי היא בת ז**ה ועוד מיני "ברכות" שכאלו. ובמקום להתמקד בטיעונים המקצועיים, התמקדו במקצוע העתיק ביותר בעולם. חבל!

לתוכניתן (גבר מס' 2) הרי יש שתי אפשרויות להתקדם בארגון: האחת, DBA כפי שהוא רוצה (או לפחות חושב שהוא רוצה) והשניה, להכשיר את עצמו כמנתח מערכות (אופציה שהוא לא חשב עליה בכלל). הצידוקים שבחר גבר מס' 2 להציג בפני הבוסית שלו היו יותר רלוונטיים אליו אישית ופחות רלוונטיים לארגון בו הוא עובד. ולכן סירובה של הבוסית שלו.

אם היה משכיל גבר מס' 2 (שכנראה לא כל כך משכיל) להבין שזהו משא ומתן לכל דבר ועניין - היה מחפש את האינטרסים של הארגון ומנסה לראות האם הם משתלבים בשלו. אגב, למען הסר ספק ומבלי לפגוע בזכויות, גבר מס' 2 אמר ביותר מהזדמנות אחת שהוא לא יודע בדיוק מה עושה DBA אבל שמע מאחד שיודע שזו הפוזיציה להתקדם בארגון לתוכניתן.

חבל שגבר מס' 2 מקבל חיזוק מגבר מס' 1 ושניהם מסכימים שאם יש לך בוס אישה כדאי לעזוב כי יש לה אג'נדה להתנקם במין הגברי, במקום לעשות בדק עצמי מקצועי כמו שצריך.

לסיכום, וזו פניה לגברים ונשים, אם אתם תוכניתנים במצבו של גבר מס' 1, טוב תעשו אם לא תתקשרו לקבוע לקפה עם הגבר מס' 2 שלכם, ועוד יותר טוב תעשו עם תבדקו מה מסלול ההתקדמות הפתוח בפניכם (מנתח מערכות, DBA.. ), מה רלוונטי לכם אישית, תכינו את עצמכם לפגישה עם הבוסית ואז תצליחו לשכנע אותה שההשקעה בכם היא טובה לכל הצדדים.

(לפחות) תחשבו על זה..

נועמקה

נשים חושבות בחוטים, גברים במגירות27.10.2010

מאת נועם וקסר

שלום לכולם,

עבר "קצת" זמן מאז שכתבתי לכם.
לחצים ותהפוכות בחיי האישיים הרחיקו אותי מהמקלדת והמוזה.
אבל חדל תרוצים, הנני כאן.

היום אני רוצה לגעת בנושא מעניין (אותי לפחות) מאוד: הבדלי החשיבה בין גברים לנשים. וביחוד בהיבט הלמידה. חתיכת אתגר. לא?!

באחת הפגישות האחרונות שלי עם שגיא חמץ, העיף שגיא לאוויר את המשפט "מה תעשה?! נשים חושבות בחוטים, גברים במגירות".
ו-בום! זה פתח לי את הראש כמדריך וכמרצה.
310575_differences_between_iv

בהרבה מאוד מקרים, אני מרצה בנושא מסויים וכשאני שואל אם יש שאלות – הגברים מנידים ראשם ללא, הנשים מצביעות בנימוס, או להיפך, הנשים מנידות ראשן לשלילה והגברים צועקים (לא בנימוס) שלא ברור.

מקרים שכאלה מסבירים לי כמה שגיא צודק. כמה פשוט. אנחנו חושבים אחרת. אנחנו מבינים (או לא) אחרת. תהליך החשיבה שלנו שונה.

חשוב לי לציין שאין בכוונתי לתקן אותנו (או אתכן) מעל בלוג צנוע ב web. אבל אולי להדליק נורה לכל אחד מאיתנו שמוצא את עצמו מרצה מול קהל מעורב.

זאת-אומרת, אם אני גבר, ואני רוצה להסביר נושא מסויים, עלי לזכור ש(אולי) אני חושב תהליכית אחרת מהקהל הנשי, ואז אני מסביר בדרך שאני מבין את הנושא – וכאן אני מתחיל לאבד את הקהל הנשי.

שאלה נוספת שעולה לי בזמן כתיבת הפוסט – האם יש משמעות לתעשיה בה אנו מרצים?
התשובה (לדעתי) היא כן.
בתעשיית ההי-טק, למשל, יש יותר נשים מתעשיות אחרות. גם בתחום השיווק למשל. לעניות דעתי זה מאתגר אותנו המרצים, גברים ונשים כאחד.

מקווה שיש לכם מה לומר בנושא.

המשך שבוע טוב,
נועמקה

מה הקשר בין שבוע אורקל 2010 לאוכל?22.08.2010

מאת נועם וקסר

לכאורה, כלום חוצמי העובדה היבשה שיש שם אוכל.

אז זהו שלא רק! או כדברי פלאטו שרון "או!! על זה רציתי לדבר!!" :-)

בואו נחשוב לרגע מה אוכל מהווה עבורנו, בני האדם? ויותר ספיציפית ישראלים..? מה המשמעות של המזון עבורנו..?

לדעתי אוכל היא התשתית התקשורתית העתיקה ביותר בעולם. עוד לפני שהמציאו את כוסות האשל והחוטים, אוכל היווה אמצעי ההתקשרות היעיל ביותר.

יתרה על זאת, לדעתי כנס אורקל 2010 לא יכול להיות טוב בלי אוכל!

בשביל להוכיח את טענתי, נבדוק את העובדות הבאות:

1.         רק בישראל טיולים למטיבי לכת, נקראים טיולים למטיבי לסת בגלל כל האוכל שמביאים.

2.         בכל מסעדה יש תפריט עסקי בשעות הצהריים. משמע - עסקים עושים בזמן שאוכלים.

3.         בכל מסעדה שמכבדת את עצמה (יותר מהמסעדה הנ"ל), התפריט העסקי זמין כל היום.

4.         80% מהפליירים שמניחים לי בתיבת הדואר הם על אוכל.

5.         בליינד-דייט, או כל דייט בעולם, לא יכול להיות דייט עם לא אוכלים או מנשנשים משהו. צריך משהו שיסתום לה את הפה מידי פעם. ויהיו כאלו שתאמרנה שצריך גם משהו שיגרום לו להפסיק לשבח ולהלל את עצמו :-)

6.         אפרופו דייט, ראיתם פעם חתונה בלי אוכל? ת'אמת.. אני ראיתי. ואז בני הזוג ראו הרבה צ'קים חוזרים.

7.         ואפרופו חתונה, ראיתם פעם מסיבת ברית/ה בלי אוכל? איך תוכל לשפוך על החמות קפה "בטעות" ושהיא לא תוכל לומר כלום.

8.         דמיינו כנס לימודי, עסקי או אחר שאין בו קפה ועוגיות בהפסקות. איזו סיבה יש לאנשים לדבר אחד עם השני אם לא "בוא/י נשתה קפה ונדבר על זה" או "תעביר/י את הסוכר בבקשה" (טוב נו.. אני יודע.. אין ישראלי שאומר "בבקשה".. אבל תזרמו איתי).

9.         בפגישת נטוורקינג טיפוסית אוכלים, שותים או גם זה וגם זה. בזמן שעסוקים באוכל, לא מתעסקים באייפון/בלאקברי (כי לא רוצים ללכלך אותו חס וחלילה) ובאופן אבסורדי מקשיבים למי שמדבר אלינו כי לא עושים אימיילים.

10.       רק כשיש אוכל בכנס אורקל, אתה יכול לגשת למישהי ולשאול האם אפשר לשבת לידה והיא תסכים. כי אתה כזה חנון שאין מצב שהיא תסכים לשבת לידך לולא העובדה שעכשיו זמן אוכל.

11.       איך תוכל לצאת להתאוורר מהרצאה "חופרת" בכנס (ככה הבנים שלי אמרו לי לכתוב) אם לא יהיה לך תירוץ ששתית הרבה בזמן האוכל ואתה חייב לשירותים. ממש חייב.

12.       מחקרים מראים שמי שאוכל באופן מסודר, רגוע יותר. ואם אתם רוצים לקבל העלאה בשכר למשל, הזמינו את הבוס הפוץ שלכם לשבוע אורקל. האוכל מאוד מסודר. הפוץ יהיה רגוע. ומי יודע.. אולי תצליחו. בעצם.. בטוח תצליחו!

אם כך, ברור כי (ואני נשמע כמו המורה הרומני שלי למתמטיקה בכיתה ח') באופן חד משמעי וחד-חד ערכי, כי האוכל הוא הגורם העיקרי להצלחת שבוע אורקל 2010 ושבלעדיו לא היינו מקיימים אותו בכזו הצלחה כל שנה. והכל בזכותו של השף שלנו אריק בונפיס המקצועי והמנוסה.

שיהיה בתאבון בשבוע אורקל 2010.. בלי זה לא תצליחו להצליח. בדוק!

נועמקה

היה טוב וטוב שהיה17.08.2010

מאת נועם וקסר

אז מה עושים עכשיו כשסיימנו את לימודי ה MBA למנהלים של רקאנטי?

אין יותר מטלות.. אין יותר שיחות ועידה ליליות מתישות.. אין יותר קייסים של הווארד להגשה.. אין יותר.. אין.. יוק.. נאדה.. ממש חיים רייקנים :-)

זה מזכיר לי את המשל על היהודי.. הרב.. האישה והצאן. למי מאתנו שלא מכיר, שלא יקלקל לשאר. פעם אחת לפני הרבה הרבה שנים חיי לו יהודי טוב, שומר מצוות, שעבד קשה לפרנס את משפחתו. וכמו כל עובד היי-טק טיפוסי, לא היה לו בית מספיק גדול. רצה המזל וגם זכה באישה שכל הזמן התלוננה על שהבית לא מספיק גדול (אגב.. מזכיר את הסצינה ההזויה מהסרט החדש זוהי סדום). בצרתו, פנה לרב להתייעץ. הרב הנחה אותו להכניס את כל העיזים שברשותו לתוך הבית. למרות זעקותיה של אישתו, עשה זאת והבית הפך מסריח וצפוף. לאחר כשבוע חזר אל הרב בבכי שהוא לא יכול יותר.. שאישתו משגעת אותו. עכשיו המליץ הרב להכניס גם את הכבשים. וכך עשה והוא, אישתו, ילדיו, הכבשים והעיזים חיו להם בצפיפות ובצחנה איומה. עבר שבוע נוסף ודקה לפני שאישתו רוצחת אותו, רץ אל הרב לעצה… ועכשיו אמר הרב "הוצא את כל בעלי החיים (למעט אישתך) מהבית". חזר וכך עשה. והפלא ופלא… הבית רחב ידיים, נקי ונעים למחייה.

יש גם וורסיה גסה לסיפור הזה, אבל אפשר לומר שכך אני מרגיש אחרי הלימודים… הכנסנו כל כך הרבה לחיינו העמוסים והצפופים גם כך, שעכשיו כשזה נגמר, אנחנו לא יודעים מה לעשות עם הזמן.

אז, בשביל חבריי לספסל הלימודים, בוגרי מחזור 25 של רקאנטי יקרים, הכנתי רשימה קצרה של to do בשביל שלא תשתעממו:

1.      לדפוק שנ"ץ (שנת צהריים למי שלא מכיר) קבוע בכל יום ראשון.

2.      להרשם לקורס בחירה של מחזור 26 (הצעירים!) שנערך בימי שישי ולהגיע רק לארוחת הבוקר בשעה 1000.

3.      להאכיל יונים בכיכר רבין - אנחנו גם דיי בסביבות הגילאים שנמצאים שם כל יום ראשון אחר הצהריים המוקדמות. בדוק!

4.      לדפוק כוסית וויסקי legavulin בכל יום שישי בבוקר. אפשר לפני או אחרי ארוחת הבוקר בחדר 102. גם בזמן בעצם.

5.      לקרוא את העיתון היומי (גלובס, דהמרקר / אחר) שאתם מקבלים כבר שנתיים ולא הספקתם אפילו לקרוע את השקית ממנו בסוף היום.

6.      ללכת להצגה יומית בקולנוע. מתי ראיתם סרט בפעם האחרונה? ולא.. אני לא מתכוון לסרט על הויפאסנה בבתי-הכלא בהודו בסדנא הנפלאה של ד"ר יעל זיו. זה לא נחשב.

7.      לצלול באילת, בים תיכון, או אפילו סתם באיזה שלולית מתחת לבית, בלי לקחת אתכם קייס של מאיר קרלינצסקי לקרוא בזמן תחנות הדקומפרסיה מתחת למים.

8.      להתקשר לשרונה ולשגע אותה סתם בלי סיבה….. טוב נו.. זה עשיתי גם קודם.

9.      לשלוח אימייל לאורית שיש רעש של עבודות בניה שמפריע ללמוד ולא להיות נוכח בכלל בקמפוס.

10.  לשבת בבית קפה סתם.. בלי סיבה.. בלי לאפטופ פתוח עם ספר של רקאנטי ליד. סתם לשבת.. להסתכל על אנשים.. סתם…

11.  להתלבש כמו בני אדם תרבותיים ולא כמו סטודנטים למדעי הרוח עם ג'ינסים קרועים, טי-שרט וכפכפיי havaianas.

זה אמנם נראה כרשימת to do פשוטה לביצוע, אבל אני מבטיח לכם (ולי), שלוקח זמן לבצע אותה כמו שצריך. אני בטוח שיש לכם מה להוסיף לרשימה.

לסיכום דברי, אני שולח ברכות הצלחה לכל אחד מכם בחייכם המקצועיים והאישיים. היה לי לעונג ולכבוד ללמוד לצדכם וללמוד מכם כמעט שנתיים רצופות.

נשמור על קשר ונפגש במסיבת הסיום.

שלכם תמיד,

נועם

מה עדיף? עם או בלי?21.07.2010

מאת נועם וקסר

מה שלומכם?

מידי פעם אני נפגש עם יונתן טולדנו, חברי הטוב, לבירות וריכולים. ועל מה אנחנו מרכלים, אתם שואלים?? חחח.. תיכף תראו עד כמה אנחנו חננות.

טולדנו טוען שיותר עדיף בלי, ואני מסכים אבל עם הסתייגויות.

אז אמרתי לו שיכתוב מספר מילים על הנושא… ושאתם תשפטו.

אז הנה מה שטולדנו כתב על מה יותר עדיף? עם או בלי מצגת PowerPoint?

(אגב.. בסוף שמתי תמונה של טולדנו כי חשבתי שעדיף לשפוט אותו גם על איך שהוא נראה)

השימוש במצגת PowerPoint בכנסים ובקורסים נפוץ מאוד וברור מדוע – הוא מציע למרצה ליווי גרפי וברור (בשימוש נכון) של רעיונותיו, מסייע למרצה לשמור על קו חשיבה ומציג למאזינים הדמיות ויזואליות של הנושאים בהרצאה.
אולם, פעמים רבות נעשה שימוש מופרז בכלי באופן המחבל בהרצאה ובמסר אותו המרצה מעוניין להעביר.
להלן מספר מקרים בהם השימוש ב-PP מיותר לחלוטין או שהשימושים הנפוצים בו אינם מצליחים לקלוע למטרה:

1. מנהיגות מובילה:
ה-PP מפצל את תשומת הלב של המאזינים הנאלצים לבחור בין צפייה במסך או בנואם (העומד באפלולית קלה). הדימוי הנוצר הוא של מדריך או מרצה, אנשי מקצוע שמטרתם להעביר מידע מקצועי.
במרבית המקרים דימוי זה קולע למטרה אך אם מעוניינים לתפוס בצורה מלאה את תשומת לב הקהל ולייצר עמדה מנהיגותית (או פיקודית) רצוי לעמוד במרכז, קרוב ככל שניתן לקהל (כך שתתפסו ככל שיותר משטח הראיה של המשתתפים), באור מלא ותוך פניה בעלת מסר ברור ופשוט שאינו מצריך שקפים כדי להסבירו.
לכן, מנהל, הפונה אל עובדיו או לקוחותיו ומטרתו לייצר תדמית מנהיגותית רצוי לו להימנע משימוש ב-PP לחלוטין.

2. דמיון ורגש:
ה-PP הוא כלי מצוין להעברת אינפורמציה הפונה לאינטלקט הרציונאלי. אולם, כאשר רוצים להניע אנשים לפעולה, כאשר רוצים לטעת בהם רעיונות חדשים מסעירים או שמצפים מהם להקריב מעצמם לטובת מטרה משותפת יש לעורר בהם רגש ולהניע את דמיונם. האם אתם יכולים לתאר לעצמכם את מראדונה עם מצגת PP מול שחקניו במחצית המשחק מול גרמניה? או מפקד קרבי לפני יציאה לקרב המציג לפני חייליו את רוח צה"ל במצגת PP.
המצגת אינה כלי מתאים להנעת אנשים ליוזמה והתגייסות לעבודה מאומצת. צריך לדעת מתי לחדול מלדפדף בשקפים, להפסיק לדקלם ולפנות לרגש.

3. הפן האישי:
פעמים עולה מרצה לבמה מתוך צורך ליצור קשר אישי עם קהל המאזינים. האינטרס מאחורי ההרצאה הוא הניסיון לייצר מערכת יחסים עם קהל המאזינים. שימו לב שלא ניתן למצוא פוליטיקאים שעושים שימוש במצגות בעצרות תמיכה והפגנות. מאותה סיבה, בארגון העסקי, מנהל חדש במפגש היכרות עם עובדים או אנשי מכירות המציגים מול לקוחות פוטנציאלים צריכים לדעת מתי יש להימנע משימוש במצגת, להישיר מבט ולהגיד "הנה אני, זה ערכי, וזה מה שאני מצפה ממכם".

4. השתתפות:
כאשר עולה מרצה לבמה ומפעיל את המצגת יודע כל מי שיושב באולם שההרצאה בנויה ומוכנה, היא מתוכננת ומחושבת, התוכן מובנה וקבוע, ומסגרת הזמנים ידועה ומוגדרת. כל הפרעה לתוכנית הפעולה המוגדרת עשויה להיתקל בחוסר סבלנות ועויינות מצד המרצה והקהל. המאזינים מזהים את תפקידם כצופים מהצד באירוע מתוזמן.
כאשר אנו מעוניינים לעורר דיון ולשתף את הקהל בתהליך החשיבה על נושא ההרצאה רצוי להשאיר מרחב פתוח וגלוי כדי שירגישו בנוח "להפריע" למרצה ולשאול שאלות. יש לשאוף לכך שהקהל יהיה שותף לייצירת המצגת (מה שמחייב את המרצה לעבוד עם לוח וגיר). בדרך זו, ועל ידי הובלה טובה של הדיון, ניתן לייצר קונסנזוס סביב מטרות אליהם חותרים. בדרך זו ניתן לגלות רעיונות חדשים ומפתיעים לבעיות איתם אנחנו מתמודדים ובתהליך ליצור תחושת שותפות ושייכות של העובדים.

6. זה עובד במצגת:
בעולם הטכנולוגי נעשה שימוש נרחב במצגות כדי להדגים מוצרי תוכנה. ברור, שם זה תמיד עובד. רצוי להקדיש חלק מהזמן המוקצה להכנת המצגת להכנת הדגמות מעשיות איכותיות ולבדיקה יסודית של אמינותם. מעבר לעובדה שזה הרבה יותר משכנע לראות תוכנה עובדת על פני צילומי מסך זה גם יקרין עליכם כמרצים רציניים ומקצועיים יותר. כל איש מכירות יכול לדפדף שקפים אבל רק איש מקצוע יכול לעשות את זה באמת.

7. זמן (1):
הכנת מצגת טובה גוזלת זמן רב.
במקרים בהם פרק הזמן המוקצה להכנת ההרצאה מוגבל וקצר ראוי להתמקד בתוכן ולא במצגת. הכנת הרצאה דורשת הבנה של קהל היעד, בניה טובה של הטיעונים והכנת מסגרת הצגה יעילה. ראוי להתמקד במשימות אלה ולוותר על המצגת (טוב, טוב – שימו שקף אחד עם לוגו החברה ושימכם).
עדיף לעמוד מול קהל ללא מצגת כלל מאשר לעמוד מולם עם מצגת מבלבלת ומכוערת.

8. זמן (2):
הדלקת המחשב, חיבורו למקרן, הפעלה של התוכנה, איתור הקובץ וטעינתו והתקלות, תקלות, תקלות.
הוסיפו לזה שלעיתים זמן ההרצאה הוא קצר למדי ותגלו שה-PP רק מחבל לכם בהרצאה. במקרים בהם מדובר על הרצאה קצרה יחסית יש להימנע משימוש במצגת ולהתרכז בהעברה בהירה של המסר שלכם.

9. אחד נגד 100:
לא בכל פעם שמחליפים מילה עם מישהו צרך להקפיץ שקפים. פגישות עבודה שבהם יש מספר משתתפים קטן אינן מצדיקות שימוש ב-PP. בפגישה אישית בדרך כלל מנסים לייצר קירבה, חשיבה משותפת, דיון – כפי שכבר נטען לעיל כל אלה נפגעים משימוש במצגת. תחשבו על יזם הנפגש עם משקיע בבית קפה, תוקע אותו מול מסך 10 אינץ' וכופה עליו הרצאה טכנולוגית. את מרכיב הקרבה וההיכרות האישית האינטימית הוא איבד מייד. היה טוב יותר לבוא עם דף בו ניתן למצוא עובדות מרכזיות ולהשתמש בו כבסיס לדיון.

8. עייפות החומר:
רחמים, יהודים טובים. הקהל שלכם מסיים יום עמוס הרצאות ועד כה הוא צפה כבר בכ-1000 שקפים, 5000 בולטים, 700 גרפים ו-200 טבלאות. חצי מהם הבהבו, הסתובבו, ריצדו ורקדו סמבה.
עשו שימוש מינימלי במצגת ורק לנקודות העיקריות והחשובות ביותר. נסו גם לחשוב על אמצעים אחרים להעברת המסר – שיתוף הקהל, הפעלה, הדגמה, הכל – רק לא PowerPoint.

לסיכום – עצם העובדה שבמשימה העומדת לפניכם יש מקום לעשות שימוש במצגת אינו מחייב להשתמש בה מהרגע הראשון ועד שאחרון המאזינים נמלט מהאולם. אפשר לפתוח בשיחה אנושית, להציג את הנושא שלכם ולתת לתגובות להוביל אתכם לתוך המצגת. באותה מידה יש לדעת לחדול משימוש במצגת, להדליק את האור ולהחזיר את תשומת ליבכם לקהל. בתמורה תזכו בתשומת ליבם.

yon1